- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
השד הזה בראש שלי. הוא כל הזמן אומר לי את הדברים האלה. הדברים שגורמים לי להישבר ולאכול יותר מדי. להרים ידיים ולוותר.
למה אני מקשיבה לו? למה אני מאמינה לו?
אתם יודעים מה עוד הוא עושה? הוא גם שולח אותי לאכול כשיש לי מצב רוח רע. הוא אומר לי שזה הפיתרון.
בכל פעם כשקורה לי משהו לא נעים, כשאני עצבנית, כועסת או מדוכאת, הוא מייד מופיע ואומר דברים כמו: "גלית, את עצובה? תזמיני לך פיצה ותראי שזה יעבור".
או: "גלית, נכון שאת עצבנית? יש גלידה במקרר שמחכה רק לך כדי להרגיע אותך. לכי אליה, לפני שהיא תיגמר".
אבל אתם יודעים מה? לא עוד! החלטתי שאני לא מקשיבה לא יותר. החלטתי להשיב מלחמה עד שהוא יסתלק.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
- גלית
- מה?
- את שמנה
- לא נכון. אני רזה.
- (בהלם) מה פתאום רזה? תראי את הבטן שלך. כמו אישה בהריון. תראי את הזרועות שלך, כמה עבות ומתדלדלות. את כל כך שמנה. תראי את הסנטר הכפול שלך.
- אני רזה. אתה לא רואה טוב. אתה רואה את מה שאתה רוצה לראות. אני רזה, יפה וסקסית.
- נו, טוב, אם את אומרת. אז התחלת דיאטה הבוקר?
- כן
- באמת? בשביל מה? הרי את לא תצליחי. את תמיד נשברת ישר. אפילו יום אחד את לא מחזיקה מעמד.
- אני מצליחה! אני בדרך למטרה ואני הולכת להיות רזה לתמיד! שום דבר לא ישבור אותי!
- ואת יודעת שיש גלידה בפריזר?
- כן. אני יודעת. לא אכפת לי. אתה יודע מה? בעוד כמה ימים, אחרי שאצליח להחזיק מעמד אוכל מעט גלידה.
- אני רואה שעצבנתי אותך. אולי תאכלי לחמניה עם שוקולד או פתיתים ישר מהסיר, כמו שאת עושה בדרך כלל שאת עצבנית?
- אני לא עצבנית. אני תקיפה. אני נחושה בדעתי להצליח הפעם לרדת במשקל ולשמור עליו. אני חזקה. אל תבלבל את האסרטיביות שלי עם עצבנות או כעס. וחוץ מזה, אני אוכלת רק כשאני רעבה! לא כשאני עצבנית!
- אני מרגיש מיותר עכשיו. אחרי כל כך הרבה שנים ככה את מדברת אליי?
- ליווית אותי כל חיי, שד שלי יקר. אולי הכוונה שלך היתה טובה. אולי באמת דאגת לי. אבל הדרך שלך גרמה לי לנזק. במקום להקשיב לי שלחת אותי לאוכל כדי למצוא בו נחמה. במקום לחזק אותי ולעודד אותי אמרת לי שאני לא אצליח ושאני צריכה לוותר. כעת הבנתי שאתה מיותר בחיי ואני שולחת אותך לדרכך!
- תסתדרי בלעדיי?
- כן, אני אסתדר. אני כעת עצמאית וחופשייה ולא צריכה שדים כמוך בראש שלי.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
הוא נעלם והשאיר ענן עשן מאחוריו....
מאז הוא בא לבקר מדי פעם, אבל אני למדתי לענות לו בדיוק כמו שכתבתי קודם. מפעם לפעם אני גם נשמעת יותר בטוחה ונחושה. אני יודעת שיום אחד הוא פשוט יתייאש ויפסיק לבוא.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
מה איתכם? האם גם לכם יש שד כזה בראש? איך לדעתכם אפשר להיפטר ממנו?
0 תגובות